האדריכלות של חיי 

 

לגדול בבית של 45  מ"ר כאשר גודשים את המרחב חמש נפשות לכל הפחות... ולא להרגיש בחוסר פרטיות ובאיבוד "האני" זוהי אחת הגדולות של הבית בו גדלתי  בית קטן – אבל כל כך גדול!  

החיים בבית זה,המרחב האישי שלא הלך לאיבוד, הבית שהיה מוגדר בכל פינה ופינה הוא המהווה עד היום סימן דרך משמעותי בחיי היום יום שלי ובחיי המקצועיים - הוא הבסיס שלי וההתחברות שלי לעולם האדריכלות ועיצוב הפנים (כמובן בתוספת תכונות בסיס ונטייה אישית...).

סביר להניח, שהבית/הקן בו גדלנו, מהווה למרביתנו את הבסיס לאורח חיינו במרחב המחייה שלנו כבוגרים. כל מרחב מחייה אם בהגדרתו הכללית – בית, או בהגדרתו הפרטית – חדר השינה, פינת השינה, אמור להיות זה שמתאם עבור המשתמש בו באופן הנכון והאישי ביותר.

לא לכולם בתים רחבים דיים והמספקים מרחב לכל הפונקציות הנדרשות בבית, אם באזור ציבורי, ואם מדובר בחדר לכל אחד מבני הבית. אין ספק שכל אחד יצטרף לתרום את חלקו והתחשבותו, אולם בעזרת סידור וניצול מרבי של המרחב, נאפשר את השמירה על התחושה והשייכות האישית לפינה פרטית או ציבורית בבית, וכמו כן נשתדל להעניק לבית תחושת מרחב מסוימת.

אביא כאן מספר עצות:

  • באופן כללי כדאי להימנע מריבוי חפצים, אולם באותה המידה ראוי לשמור על הפונקציות הנדרשות באזור הציבורי – פינת ישיבה ופינת אוכל.

  • כל פינה, גם אם היא מצומצמת ביותר אפשר להגדיר בכמה אופנים. תמונה שתתאים לאופי שנרצה להעניק. רצוי שהתמונות תתאמנה בגודלן לקיר עליו הן תלויות ותשארנה על הקיר מרחב. צבע קיר שונה יגדיר נפלא פינה ושטיח בגודל תואם בהחלט יוסיף אפיון ונועם. על הצבעים להיות בהירים בכדי לתת תחושה קלילה ויותר מרווחת. בית שלא מוותרים בו על הגדרת פינות אלו,ישמור על אורח חיים מוגדר ומסודר.

  • במצב בו פינת האוכל  צמודה לפינת הישיבה,אפשר לוותר על השולחן הסלוני ולהשתמש בפינת האוכל לאירוח. סידור החפצים לאורך הקירות ובמידת הצורך בשימוש - הזזתם,ישמור על מרחב פתוח.  מרכז פנוי הוא כלל ראשון בריווח מרחב.

  • בחדר בו אמורים לחיות במשותף מספר ילדים, עלינו להקפיד על אפיון המרחב האישי של כל אחד מהילדים. פינת קיר הצמודה למיטה,תוגדר כפינה האישית.  כל ילד יהיה רשאי לאפיין את מרחבו האישי באופן המתאים לו. רצוי שצבעי הקירות יהיו זהים ובהירים וכך את הצבעוניות, יעניקו קישוטים ותמונות שכל ילד בחר עבורו. גם אם אין לכל ילד מיטה משלו, כדאי להגדיר פינה מסוימת בחדר, שתהיה "המרחב הפרטי שלו".

  • עדיפה מידה דו קומתית שתשמור על פרטיות מסוימת,על מיטה שיש לפתוח לצורך שינה.

  • פינת משחק גם היא קטנה, ראוי שתתקיים, אם בחדר שינה ואם באזור הציבורי. כוננית או ארגז משחקים די שיוצבו במקום קבוע, המאפשר ישיבה בסמוך, בכדי שיקבלו את "התואר" - פינת משחקים.

  • לגישתי,חדר ההורים הוא המרחב האישי הבלתי מעורער ויש לשמור עליו מכל משמר...

 

אשתף אתכם בסוד אישי – הבית בו גדלתי 23 שנה, לאחר נישואינו,הפך להיות הבית בו גידלנו שניים מילדינו והקן בו עברה משפחתנו את שנותיה הראשונות. כשפינינו אותו ועברנו לבית שבנינו, העברנו אליו את המשרדים שלנו. פעמים רבות במהלך 20 השנים האחרונות בהם משמש בית ילדותי כמקום בו אני יוצרת, אני מתרגשת כל פעם מחדש כשעולים בי הזיכרונות הנפלאים שאוגר בתוכו הבית ואני נפעמת כמה בית קטן שכזה הצליח להיות כל כך גדול!!!

 

לסיכום - בבית קטן, הגדרה ברורה ואישית של כל מרחב - הציבורי והאישי כאחד, זו דרך נפלאה להעניק לכל בני המשפחה את תחושת השייכות והביטחון שכל אחד ואחד מאיתנו, רוצה וראוי לחוש בביתו.

 

עיצוב והקמת אתר: סטודיו MOJO

© כל הזכויות שמורות, "ART" אדריכלות והנדסת בניין